תולדות המחלקה

המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, אשר החלה את צעדיה הראשונים כבר בשנות השלושים של המאה ה-20, הינה המחלקה הראשונה ללימוד וחקר הסוציולוגיה בישראל. תחילה התמקמה המחלקה תחת הפקולטה למדעי הרוח בחוג לסוציולוגיה של התרבות. באותה עת, נמנו עם קומץ הסוציולוגים באוניברסיטה העברית ארתור רופין, אריה טרטקובר ומרטין בובר, אליהם נלווה בתחום המתודולוגי רוברטו בקי. למרטין בובר, שהיה הבכיר בדור המבשרים, הייתה ההשפעה המשמעותית ביותר על התפתחות הסוציולוגיה בירושלים ובישראל בכלל. להקשר אינטלקטואלי זה הגיע שמואל נוח אייזנשטדט בשנת 1940. 

חילופי הדורות במחלקה לסוציולוגיה בירושלים החלו שנה לאחר הקמת מדינת ישראל. בשנת 1949 הטילה הנהלת האוניברסיטה העברית על אייזנשטדט, אז "מדריך" בן 26, להחליף את בובר כראש המחלקה ולעצבה כמחלקה מודרנית לסוציולוגיה, המקושרת לשיח הסוציולוגי בעולם וזאת במסגרת המאמצים המקבילים להקים פקולטה נפרדת למדעי החברה. אתגרי הקמת המדינה ב-1948 היוו חלון הזדמנויות, שבמסגרתו יכול היה אייזנשטדט לגבש אסכולה מדעית חדשה. עד לראשית שנות החמישים התגבשה סביב מנהיגותו קבוצת סוציולוגים – "דור המייסדים", שכלל בנוסף לאייזנשטדט את יונינה גרבר-טלמון, יעקב כ"ץ, יוסף בן-דוד ותלמידיהם הראשונים. את המשך הסקירה ניתן למצוא במאמרם של יאיר ואפלויג בסוציולוגיה ישראלית, 2005.