מרטין בובר (1878–1965), חוקר דתות וקהילות. עם אנשי הסגל הראשונים נמנו ארתור רופין ואריה טרטקובר – וכמובן מרטין בובר עצמו.
בהשפעתו של בובר התאפיינה המחלקה בנטייה הגותית־פילוסופית ובחקר שינויים חברתיים ותרבותיים.
עיקר כתביו של בובר עסקו בתודעה דתית, ביחסים בין־אישיים, בפילוסופיה אנתרופולוגית ובענייני קהילה.
בובר תרם רבות לעיסוק במדעי הרוח, במדעי החברה ובלימודי תרבות, ובעיקר למחקר בתחום הפסיכולוגיה החברתית והפילוסופיה החברתית והאקזיסטנציאלית של יזמים דתיים.
בשנות לימודיו בגרמניה הוא היה מחניכיו של גיאורג זימל והושפע רבות מחקר התרבות באותן שנים.
הריני מסתכל באילן. יכולני לראותו בחינת מראֶה : עמוד קפוא ואפוף אורה... יכולני לחוש יניקתם של השורשים, נשימת העלים, מגע ומשא בלתי פוסק עם האדמה, עם האוויר... יכולני לשייך אותו למינו ולסוגו ולהתבונן בו בחינת טופס יחד, לראות מהו מבנהו ומה אורחות חייו. אולם יכול גם שיתרחש, מתוך רצון וחסד כאחד, שעם הסתכלותי באילן אהיה משובץ בזיקה אליו, והוא שוב אינו לז. עצמתה של הבלעדיות תפסתני ואין צורך כל עיקר, שאהיה מוותר על שום דרך מדרכי הסתכלותי שלי... אין אילן רושם מן הרשמים, אינו משחק לכח המדמה שלי, לא יקרת חליפות רוחי, אלא ממש הוא השרוי ועומד נכחי, הוא לי כשם שאני לו, אלא באופן אחר. — מרטין בובר: בסוד שיח, עמ' 6–7 |