המחלקה מרכינה ראש לזכר פרופסור חיים אדלר שהיה חוקר במחלקה לאורך חלק ניכר מהקריירה שלו באוניברסיטה העברית והניח יסודות גם לפיתוח יסודות של חקר המנהיגות בארגונים ומחוצה להם. פרופ' ישראל כץ כותב לזכרו:

“את חיים אדלר פגשתי בראשונה כמרואיין בעיתון שערכתי, של ביה"ס התיכון בעכו, שנקרא "כתמי דיו". ולא הרבה לאחר מכן כתלמיד המחלקה לסוציולוגיה בלימודי הב"א שלי בסוף שנות הששים למאה שחלפה. הוא היה מורה בהיר מחשבה, חם בגישתו, מצליח להיות עיוני מכאן ורלוונטי למתרחש באותה עת מכאן. בהמשך הדרך נפגשו דרכינו גם בתפקידיו בביה"ס לחינוך, במכון לחקר הטיפוח בחינוך, ובייחוד במכון מנדל למנהיגות. קשרינו התקרבו עוד ועוד, ובהמשך היה גם אחד מהידידים-העמיתים של מכון "צפנת", שאני עומד בראשו.

לחיים כפי שהכרתי, היו כמה סגולות שהיו למופת בעיני: רוחב יריעה והבנה של החברה הישראלית, כקו המנחה את מחשבתו ומעשיו; סקרנות וחקרנות רבה, ולצידה האומץ לנקוט עמדה ולתת ביטוי לערכים מכוונים; יושרה יוצאת דופן; מחויבות רבה לאנשים שהכיר בתפקידיו השונים, כשהוא תמיד נכון לסייע ולהתייצב; תמיכה ביוזמות חינוכיות שהוקיר; וצניעות יוצאת דופן. גם כשקיבל את פרס ישראל (לו היה כמובן ראוי ביותר) ראה בכך דבר שמאפשר לו לנקוט עמדות אמיצות ותומכות במה שהאמין בו באופן שיזכה אותו בקשב הציבורי הנחוץ.

בגבולות מה שהתיר גופו בשנים האחרונות היה חיים פעיל ועם קשר לאנשים ולמעשים שהכיר ממש עד הרגע האחרון. וגם בכך ביטא שמחת חיים, נחישות וחיוניות שכה היו טיפוסיים לו.

חבל על דאבדין.

בצרופה יש ראיון שערכנו עם חיים בשני פרקי זמן שונים (הוא ביקש לעדכן ולהשלים דברים שהיו בגרסה הראשונה, ולכן נעשתה השיחה השנייה) בעשור האחרון. הדברים גם מטילים אור על הקשר שהיה בין המחלקה לסוציולוגיה לבין ראשית המחקר והייעוץ בארץ בשנים הראשונות למדינה, ואני מניח, שיש בהם עניין.

יהיה זכרו ברוך.

ישראל”

https://kotar.cet.ac.il/KotarApp/Viewer.aspx...

מצב לינק לשיחה עם חיים אדלר, מתוך אנליזה, כתב עת ליעוץ ארגוני, גיליון 24